Rosh Hashanah
Daf 5a
רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. כָּתוּב וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל. עָבַר וְלֹא מָל. אָמַר לֵיהּ. כִּֽי תִדֹּ֥ר נֶ֨דֶר֙ לַֽיי אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. דָּבָר שֶׁהוּא נִיתַּן לְתַשְׁלוּמִין. יָצָא זֶהּ שֶׁאֵינוֹ נִיתַּן לְתַשְׁלוּמִין. לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו. כְּהָדָא דְתַנֵּי. וְאֶל פֶּ֜תַח אוֹהֶל מוֹעֵד֘ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. 5a פִּירְשָׁהּ לֵוִי בֶּן סִיסִי קוֹמֵי רִבִּי. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים וְהֵבִיא אֲחֶרֶת וְהִקְרִיבָהּ מִיַּד. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִיפָּטֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וְלֹא חֲלִיפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. [אִם] בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי. מִיַּד הוּא עוֹבֵר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עוֹלָה. וְעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שְׁנֵי רְגָלִים וְהֵבִיא אֲחֶרֶת [תַּחְתֶּיהָ וְלֹא הִקְרִיבָהּ מִיַּד] וְעְבַר עָלֶיהָ רֶגֶל שְׁלִישִׁי. הָיִיתִי אוֹמֵר. תִּצְטָרֵף עִם תְּמוּרָהּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו.
Traduction
Il est dit ensuite (Dt 23, 22): car il te le redemandera; la redondance du mot demander indique que les sacrifices d’expiation et de péché doivent être livrés par l’obligataire; les mots l’Éternel ton Dieu (dont le 2e est superflu) a en vue la consécration de ce qui est destiné à l’entretien du Temple, et l’expression de toi s’applique au devoir de laisser le glanage, l’oubli et l’angle des champs. Enfin, la phrase ce sera un péché pour toi a pour but d’aviser que le sacrifice ne devra pas être entaché. Si le texte biblique n’avait pas en vue cette exclusion, qu’entendrait-on par là? -C’est, dit R. Samuel, fils de R. Yossé b. R. Aboun, afin de ne pas supposer qu’en raison de l’omission le sacrifice même devient impropre; c’est pourquoi il est dit: ce sera un péché pour toi, non pour ton sacrifice. De même, il est dit (ib. 24): ce que tes lèvres ont énoncé, tu l’observeras, et tu feras etc.; de la redondance des 2 derniers termes on conclut qu’au besoin le tribunal doit contraindre l’obligataire à l’exécution. Les rabbins de Césarée, au nom de R. Abina, en déduisent qu’il y a lieu parfois de déposer des gages pour assurer l’apport des sacrifices. Enfin il est dit (ib.): lorsque tu t’es engagé par vœu à remplir une offrande à l’Éternel ton Dieu; or, l’offrande par vœu ne ressemble pas à celle qui est volontaire, et le texte biblique a seulement en vue de dire que chaque offrande, soit par vœu, soit volontaire, est également obligatoire (séparément). L’offrande par vœu (24)''J., (Megila 1, 7) ( 71b) ; Qinin, 1, 1.'' émane de celui qui aurait dit: je m’engage à offrir un holocauste; l’offre volontaire émane de celui qui aurait dit: je m’engage à sacrifier tel animal en holocauste. R. Hama, compagnon des rabbins, demanda: si quelqu’un après avoir employé la 1re formule, revient sur son dire et emploie la 2e formule (25)V. B., Hulin 101 et 103., le vœu est-il maintenu, ou devient-il volontaire ? - Une telle question, objecta R. Hinena, n’est pas fondée, mais l’on a voulu savoir ce qu’il en est à l’inverse, si l’on s’est exprimé d’abord dans le sens d’une offrande volontaire, puis dans celui d’une offrande par vœu. Or, en ce dernier cas, l’engagement est plus grave, et il englobe naturellement celui qui l’est moins; tandis qu’au contraire, un engagement moindre ne l’emporterait pas sur un autre qui serait plus grave (pour celui-ci, on reste responsable à l’avenir).
Pnei Moshe non traduit
עבר ולא מל. ביום השמיני מהו אם עובר בבל תאחר:
א''ל. בהאי קרא דכתיב ביה. לא תאחר כתיב לשלמו דמשמע דבר שניתן לתשלומין שהוא משלים למחר או באיזה יום והוי כמי שהקריב בו ביום שנתחייב להקריבו יצא. זה מילה ביום השמיני שאינו ניתן לתשלומין להיות כביום שנתחייב שאף שחייב הוא למולו אח''כ מ''מ יום השמיני א''א להשלימו והלכך אין חיוב מילה בכלל מקרא הזה כולל:
לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו. היינו חליפיו דלא חזי למיקרב וכדמסיק ואזיל כהדא דתני ואל פסח אהל מועד לא הביאו כתיב גבי שחוטי חוץ ודריש ולא את חליפיו. לא מצאתי ברייתא זו כלשונה וראיתי בפסיקתא פרשת אחרי מות דמייתי בכל מקום ברייתות דספרא וספרי ובקצת נוסחאות שונות וגריס התם ואל פסח אהל מועד לא הביאו להקריב וגו' הכשרין ולא הפסולין יצאו בעלי מומין. והיינו נמי ולא את חליפיו דממעט בעלי מומין דהתמורה חיילא עלייהו כדתנן בפ''ק דתמורה ואינן קריבין ופטור עליהן משום שחוטי חוץ והכא נמי ולא את חליפיו שאם לא מכרו כדי שיפול דמיו לנדבה אינו עובר משום בל תאחר:
פירשה לוי בן סוסי קומי רבי. בדרך אחרת כגון באומר הרי עלי עולה ועברו עליה ג' רגלים והביא אחרת שהראשון אבד והקריבה מיד הייתי אומר יפטר בזה מן הראשונה לפום כן וכו' ולא חליפיו שאין החליפין משלים לראשונה:
אמר ר' יוסי. מאי האי דקאמרת אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר וכלומר מיד שעברו עליה ג' רגלים עובר הוא ומהיכי תיתי לומר שיפטור באחרת שהקריבה הלא זה קרבן אחר הוא:
אלא כן אנן קיימין. את הדרש הזה באומר ה''ז עולה ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה שהמיר בה ולא הקריבה מיד עד שעבר עליה רגל שלישי והייתי אימר תצטרף מה שעברו על הראשונה עם התמורה ויהיה שלשה רגלים לפום כן צריך מימר וכו':
כִּֽי דָרוֹשׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ. אֵילּוּ חַטָּאוֹת וָאֲשָׁמוֹת. יְי אֱלֹהֶ֨יךָ֙. זֶה הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיַת. מֵֽעִמָּ֔ךְ. זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא. וְלֹא בְקָרְבָּֽנְךָ חֵטְא. דִּלָא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁלֹּא תֹאמַר. שֶׁמָּא יִמְצָא זֶבַח פָּסוּל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר (לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו.) [וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא. בְּךָ וְלֹא בְקָרְבָּֽנְךָ חֵטְא.] מוֹצָ֥א שְׂפָתֶי֖ךָ תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂ֑יתָ. תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂ֑יתָ. לְהַזְהִיר בֵּית דִּין שֶׁיַּעַשּׂוּךָ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא. מִיכְּן לְמַשְׁכּוֹן. כַּֽאֲשֶׁ֨ר נָדַ֜רְתָּ לַֽיי אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נְדָבָ֔ה. וְיֵשׁ נֶדֶר קָרוּי נְדָבָה. אֶלָּא לְחַייֵב עַל כָּל נֶדֶר וָנֶדֶר וְעַל כָּל נְדָבָה וּנָדָבָה. אֵי זֶהוּ נֶדֶר שֶׁאָֽמְרוּ. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. אֵי זֶהוּ נְדָבָה שֶׁאָֽמְרוּ. הָאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. רִבִּי חָמָא חַבְרֵהוֹן דְּרַבָּנִן בָּעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי זוֹ. רִבִּי חִינְנָא בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא דִּי לֹא אָמַר. הֲרֵי זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. אֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.
Traduction
– A la liste des sujets pour lesquels la Mishnâ énonce le 1er Nissan comme époque du nouvel-an, on a ajouté la location des maisons et le prélèvement des sicles au Temple (pour les besoins du culte). Pour la location, R. Yona explique que l’année est renouvelée au 1er Nissan lorsque le locataire déclare prendre la maison pour cette année; mais si c’est pour une année complète, il s’agira d’un an jour pour jour (26)(Nedarim 8, 1).. Quant au prélèvement des sicles, c’est conforme à ce qu’a dit R. Samuel b. Isaac.
Pnei Moshe non traduit
אלו חטאות ואשמות. שהן נדרשין ממך לפי שהן חובה מוטל עליך:
מעמך זה לקט שכחה ופאה. שהן חלקו של עני דכתיב בה את העני עמך:
ולא בקרבנך חטא. כדמפרש ואזיל:
דלא כן מה אנן אמרין. ואם לא מיעוט הכתוב לזה מה הייתי אומר:
א''ר שמואל שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול. כלומר שמא הואיל והוא עובר ויש בו. חטא נמצא גם כן הזבח פסול לפום כן וכו':
מכאן למשכון. מכאן למדו לומר חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן כדתנן בסוף פ''ה דערכין:
ויש נדר קרוי נדבה. הרי הפריש בין זה לזה ואם הוא נדר אמאי קרוי נדבה אלא מכאן לחייב על כל נדר ונדר וכו' בפני עצמו:
אמר הרי עלי וחזר ואמר הרי זו. מהו שיחול לשון נדבה על לשון נדר:
ר' חיננא בעי. הקשה לא מסתברא למיבעיא דאלא כך אם אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי אם חל לשון נדר על לשון נדבה וטעמא דמסתברא היא מפני דא''ל איסור חמור חל על איסור קל וזהו נדר שהוא חמור מנדבה שהנדר חייב באחריותו משא''כ בנדבה ואין איסור קל חל על איסור חמור ואם אמר בתחלה הרי עלי כבר נתחייב באחריות ולא מהני לשון נדבה שאח''כ:
הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן שְׂכַר בָּתִּים וּתְרוּמַת שְׁקָלִים. שְׂכַר בָּתִּים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְהוּא שֶׁאָמַר. שָׁנָה זוֹ. אָבָל אִם אָמַר. שָׁנָה אַחַת. נוֹתֵן מֵעֵת לָעֵת. וּתְרוּמַת שְׁקָלִים. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק. כַּתְּחִילָּתָהּ. וַיְהִ֞י בַּחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁינִית בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן: וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשִׁיָּהוּ בְשֵׁם כַּהֲנָא. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. שְׁבַק רִבִּי טָבִי רֹאשָׁהּ וְאָמַר סוֹפָא. דִּלֹא כֵן כַּהָדָא דְתַנֵּי. זֹ֣את עוֹלַת חוֹדֶשׁ בְּחָדְשׁ֔ו. יָכוֹל יְהֵא תוֹרֵם בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁי֭. בְּחוֹדֶשׁ אֶחָד הוּא תוֹרֵם לְכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. יָכוֹל בְּאֵיזֶה חוֹדֶשׁ שֶׁיִּרְצֶה. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הוסיפו עליה. על המתני' שאחד בניסן ר''ה לשכר בתים ובאומר לשנה זו השכרתי לך וכדר' יונה:
כהיא דאמר ר' שמואל בר יצחק בתחלתה וכו'. גרסי' להא לעיל בריש מסכת שקלים עיין שם:
Rosh Hashanah
Daf 5b
תַּמָּן תַּנִּינְן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר 5b הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן׃ אָמַר רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְרִבִּי מֵאִיר. עַד כָּאן הֵן מִתְמַצּוֹת לֵילֵד מְן הַיְּשָׁנוֹת. מִיכָּאן וָהֵילַךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן הַחֲדָשׁוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים | הַצֹּ֗אן אֵילּוּ הַבְּכִירוֹת. וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ בָ֑ר אֵילּוּ הָאֲפֵילוֹת. יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף יָשִֽׁירוּ׃ אֵילּוּ וָאִילּוּ נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר בֶּן עַזַּאי. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ יְהוּ הָאֱלוּלֵייִם מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן׃ הָא כֵיצַד. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בָאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי אֵינָן מצְטָֽרְפִין. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. [זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָא]. וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי תַלְמִידָיו. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁכֵּן נֶחְלְקוּ עָלֵיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. מָאן אִנּוּן אָבוֹת הָעוֹלָם. תַּנֵּי רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. [הוֹאִיל וְאֵלּוּ אָמַר כֵּן וְאֵלּוּ אָמַר כֵּן. רִבִּי אָבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי. עַל הַחֲלוּקִין אֲנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלִינוּ אֶת הַשָּׁוִין. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה לְרִבִּי עֲקִיבָא. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ.] אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק כול'.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ט דבכורות וגרסי' להא עד סוף הלכה לעיל בריש פרק ג' דשקלים ושם מפורש ע''ש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. אִם כֵּן לָמָּה אָֽמְרוּ. שָׁלֹשׁ גָּרְנוֹת לְמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט. הִגִּיעָה הַגּוֹרֶן לֹא יִשְׁחוֹט. וְאִם שָׁחַט פָּטוּר: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ לֹא כְחֶנֶט וְלֹא כִשְׁלִישׁ. אִין תֵּימַר כְּחֶנֶט. נִיתְנֵי כָּל הַמְעוּבָּרִים מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בָאֱלוּל. אִין תֵּימַר כִּשְׁלִישׁ. נִיתְנֵי כָּל הַנּוֹלָדִים עַד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בּוֹ. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כִּשְׁלִישׁ עָשׂוּ אוֹתוֹ. כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אַתַּה אָמַרְתָּ הָדָא מִילְּתָא. וְהָא תַנִּינָן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: לֹא אֲפִילוּ נוֹלַד עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. אִית לָךְ מֵימַר בֶּן עַזַּאי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא כְרַבָּנִן הִיא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר עַל דְּרַבָּנִן. מַנִּיחָן וּמְעַשְּׂרָן לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי שְׁנָתָן. כֵּן אַתְּ אָמַר עַל דְּבֶן עַזַּאי. מַנִּיחָן לַגּוֹרֶן הַבָּא וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי אֱלוּל. אָמַר רַב חוּנָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. יָמִים שֶׁהַבְּכוֹר מְחוּסַּר זְמַן בָּהֶן עוֹלִין לוֹ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא שְׁמַע לָהּ מִן הָדָא. כָּֽל הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָֽרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַֽיי אֱלֹהֶ֑יךָ. הָכֵיצַד. מִשְּׁעַת לֵידָתוֹ אַתְּ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source